אחד הנושאים שאני הכי אוהבת ללמד הוא יחידות מידה, בזכות מרצה שלימד אותי ניסוי חמוד בילדים: קחו ילד בן 5 שנים וילד בן 10 חודשים, שאלו את הילד בן ה5: "מי גדול יותר, אתה או הוא?". ואז התבוננו בעיניים המבולבלות של הילד בן ה5. מדוע? כי הילד בן ה5 יודע שהוא הגדול יותר, אבל גם יודע ש10 גדול מ5 ולכן הוא יוצא מבולבל מהסיפור.
כך התחלתי את מערך השיעור בנושא "יחידות מידה" כאשר לימדתי באוניברסיטה ובבתי הספר. הצעתי את הניסוי הנ"ל, וגרמתי לסטודנטים ולתלמידים קצת לצחוק. מערך השיעור של יחידות מידה הלך והשתפר עם השנים. למשל, אחד הדברים המגניבים שלמדתי היא שהמושג "קנה מידה", הגיע הצמח קנה, משום שזה מחולק לחלקים שווים, וניתן להשתמש בו במדידה. אם תרצו, בעצם קנה המידה הוא הסרגל הטבעי הראשון.
היום בבוקר גיליתי בזכות בני את יחידות המידה שוב, והפעם בדרך אחרת: הדרך שהוא גילה אותם. הוא החזיק סרגל בידו, והפך אותו לשני כיווניו השונים וטען כי בצד אחד המדידה מציינת 15 ובצידה השני היא מציינת 6. משם התחלנו דיון על כך שהאורך בעצם נשאר אותו אורך, ומה שמשתנה וכתוצאה מכך משתנה הערך הנמדד הוא יחידות המידה. ואז התחלנו לתרגל: הוא התחיל למדוד כל מיני חפצים בבית, ולציין את אורכם בשתי יחידות המידה השונות.
זה הקסם בלמידה טבעית. כל מערך שיעור מעניין, מסקרן ומגניב שיכלתי לייצר, לא היה מתקרב לרגע הזה בו בני בעצמו מצא את המושג של יחידות מידה. כל המושגים החשובים של למידה היו שם: מוטיבציה פנימית, אוטודידקטית, למידה מתוך סקרנות, מתוך עשייה ורצון.
